Tapas Judaism מה זה?

בשבת האחרונה התארחתי במניין השוויוני של קהילת ניו-לונדון המסורתית ושיתפתי אותם במה שאני קוראת Tapas Judaism. אני רוצה לספר גם לכם ואני סקרנית לדעת מה אתם חושבים.

משפט רקע: בשש שנים האחרונות אני עובדת עם צעירים יהודיים בארץ ובתפוצות מתוך רצון להניע כל אחד ואחת לקחת אחריות על הזהות היהודית שלו/ה.

בחודשים האחרונים בלונדון, ובשנים האחרונות שבהן הכרתי את יהדות ארה"ב, שמתי לב שדור הצעירים בתפוצות שונה מאוד מדור הוריהם, ובחירותיהם היהודיות של הצעירים שונות מאוד מבחירות הדור הקודם. אם הדור הקודם בחר לבלות את זמנו במסעדות, אז הדור הצעיר עושה חיים בטאפס בר. ההבדל הקולינרי מכיל בתוכו הבדל ערכי ופילוסופי חשוב, אז את ההמשך כדאי לקרוא רק עם אתם על בטן מלאה. ברוכים הבאים ל-Tapas Judaism

Tapas Judaism - Free from commitment

והנה הגענו לשלב הראשון בביקור במסעדה – התפריט לפנינו, ואין לנו אלא להסתפק בבחירת מנה עיקרית אחת, כלומר אנו נאלצים להימנע מכל שאר האפשרויות הרבות הקיימות בתפריט. כבר בחוויה ראשונית זו, טאפס בר הוא עולם שונה. כאן לא צריך לבחור, אפשר לטעום קצת מהכול! אותה בחירה נמצאת היום גם בעולם היהודי. אם אנחנו בוחרים ארגון אחד, בית כנסת אחד, קהילה אחת אליה אנחנו משתייכים, אנחנו מוותרים על כל האפשרויות הרבות והטובות שנמצאות שם בחוץ, ממש בהישג יד. רבים מהצעירים על כן מעדיפים לא להתחייב, לנסות בכל פעם משהו אחר, בלונדון לדוגמה: בשבת אחת קבלת שבת וארוחה על השטיח ב'מוישה האוס', בשבת אחרת מניין קרליבך שמתארח בבתים מתחלפים, ובשלישית בבית של ג'ונתן, רב קהילת NNLS שמתפלפל על מהות ההבדל בין ספר בראשית לספר שמות והיד עוד נטויה. אולי הבחירה של הצעירים לא צריכה להפתיע, שכן אנחנו חיים בתקופה בה אנחנו מסרבים להתחייב למסלול בן שנתיים בחברת סלולארי, חתונה אם בכלל תפגוש אותנו כשנגרד את השלושים מאחד הכיוונים ואנחנו מעדיפים כעקרון שתהא לנו את האפשרות לשנות, הכול, בלחיצת כפתור.

Tapas Judaism - Don’t worry, be happy!

לרוב אחרי ביקור במסעדה אני שבעה. למעשה אפילו מלאה, חשה כבדות. בטאפס בר לעולם אי אפשר לצאת בתחושה שכזו, לכל היותר אצא בתחושת בישום קלה. הבחירה להשתייך לקהילה דתית סביב בית כנסת היא מאוד מקיפה וכוללנית, ומה לעשות, לעיתים מכבידה. בקהילה חוגגים יחד שמחות, עצובים יחד במכאובים, מרגישים את ה'ביחד', שגם משולב לעיתים בפוליטיקה מתישה. עומק החיבור והקשר הבין אישי מכיל תמיד גם צדדים קשים, כמו בכל משפחה יהודית טובה. ביהדות טאפס אנחנו חופשיים מכל זה. אנחנו יכולים לחוש חוויה קהילתית בפורום באינטרנט, בקבוצה בפייסבוק או בכל אחת מהאפשרויות בסעיף הקודם ואם אנחנו מרגישים רוויה, אז הופ, אפשר לדלג לקהילה הבאה.

Tapas Judaism - Roll your own

אם תלכו למסעדה האהובה עליכם, כל פעם שתזמינו, תקבלו את הסטייק בדיוק אותו דבר. אותו מדיום וול שרוף קלות, 230 גרם פירה בטטה וארבע רצועות אספרגוס בדיוק. בטאפס בר זה לא יקרה. המהות היא יצירתיות, חדשנות ורענון. כך גם ביהדות טאפס. לעולם לא תמצאו את עצמכם בתפילה אותה מובילים כבר שנים אותו הרב, אותו החזן ואותו בעל קורא. המובילים יהיו בגילכם, יעשו זאת מכל הלב וברוח התנדבות שיש רק לאדם שרואה את חלומו מתגשם. רוח היצירתיות בחדר (שנחוצה לפעמים עקב הצורך לאלתר), והתגייסות הקהל התמידית להוביל את המדיטציה, את דבר התורה השבועי או את שטיפת הכלים, תמיד תביא גם את המשתתף הפסיבי ביותר לשאול את עצמו – הי, למה שלא אציע גם אני משהו לקבוצה? ומה יקרה אם אציע וזה לא יתקבל? לא נורא, תמיד נוכל להתחיל קבוצה חדשה. זאת יהדות טאפס. היא מזמנת יצירתיות, ועל כן תמיד תישאר רלוונטית למשתתפים.

כאשר אני מסתכלת עלינו הצעירים בוחרים את יהדות הטאפס אני שואלת את עצמי – האם זה הדור או הגיל? האם דור הצעירים היום באמת שונה מהדור הקודם? אותו דור קודם שהתחייב לעבודה של 30 שנה, לנישואין בגיל צעיר ולבית כנסת אחד? או לחילופין, אולי זה רק הגיל. אולי הצעירים הם צעירים, אבל גם איש המסיבות ירוק השיער וכחול הכיפה בסוף יתמסד אל תוך קהילה יהודית אחת. אולי כשנתבגר החופש התמידי יראה פחות קסום ובמקומו נעדיף קהילה מחייבת יותר, שבצידה נושאת גם הכרות קרובה וקשר עמוק.

אם הגעתם עד לשלב הזה, השאלות הבאות מופנות אליכם. האם תופעת יהדות הטאפס מבססת את הזהות היהודית או מעמעמת אותה? ומה כדאי לקהילות בתי הכנסת לעשות כדי לחבור לצעירים בכדי להבטיח את המשך קיומן לעתיד לבוא? אני רוצה מאוד לדעת מה דעתכם. אשמח עם תתייחסו כאן או תספרו לי ישירות.

אה.. ומי שרוצה המלצה לטאפס בר יש כמה נחמדים בלונדון...