יום שני, 8 במרץ 2010

הבנק הגדול במדינה - למה מה?

למי שעוקב אחרי הסיפורים שלי וודאי הבחין בנימה אופטימית העולה מתוכם, בבחינת 'חייך אל העולם והוא יחייך אליך'. היום לא אשת בשורות אני, באתי להתלונן ולפרוק קצת את המועקה מהסיפור שמלווה אותי כבר שבועיים.

ומעשה שהיה כך היה......

לפני שבועיים וחצי צלצל הנייד המשותף שלנו ועל הקו הייתה נציגה מהקונסוליה הבריטית בתל אביב, אישה בשלה בקארה אדמדם אופנתי, לפחות בלונדון, שביקשה בנימוס הבריטי שנסור למשרדים כדי לקבל את הדרכונים שלנו שחזרו מטורקיה, אחרי ששבועיים קודם לכן הגשנו מסמכים לויזת עבודה בבריטניה.

למה טורקיה?כי מערך ההגירה הבריטי מפעיל מיקור חוץ, או בעברית out sourcing,בכל ענייני אשרות למיניהן ובאיסטנבול יושב המשרדי האזורי של המזרח התיכון. מרגיע, נכון?

הגענו לאלנבי פינת בן יהודה והנציגה החזיקה את המעטפה הטורקית, כמי שאוחזת את תוצאות הזכייה של כוכב נולד. עם פתיחתה ידיה אחזו בדרכונים, ומבט פניה הכריע – אין לנו זוכה, הבקשה לויזת העבודה נדחתה. המלכה דחתה את החגיגות להגעתנו.

המומות, ביקשנו להבין 'למה מה?' אך נתקלנו בסירוב מחויך, עד כאן. רוצות להבין? לכו לקרוא את המסמכים, לעשות שיעורי בית בחוקים אשר מפורסמים באינטרנט ולהחליט אם אתן רוצות לערער על ההחלטה אם לאו. ורגע לפני הפרידה הזכירה כי יש לנו אפשרות נוספת, היפ..היפ..הורי... אנחנו יכולות להגיש בקשה חוזרת ולהיפרד שוב מ- 3500 ₪.

באותו רגע נפתח מבצע 'הקש בדלת'. בתחילה גייסנו את טובי חברינו מעבר לים, ששפת אמם כשפת המלכה, להבין איפה קבור הכלב הבריטי. העיניים התקשו לעכל את הכתוב שהסביר כי סיבת דחיית הבקשה היא שעל המסמכים הרשמיים של תדפיס חשבון העו"ש שלנו בבנק הפועלים לא צוין מהו המטבע בו מתנהל החשבון. לא מאמינים? גם אני לא.

כשהשתכנענו שזה הכתוב, הגאווה הישראלית שלנו לא התירה לנו להאמין שהבנק הגדול במדינה, במסמך רשמי בעל תוקף בין לאומי יעשה טעות כל כך, אבל כל כך חובבנית. כמובן שבכל מסמך דומה אחר, בעברית, כן מופיע סוג המטבע.

המשך המבצע היה בהרמת טלפון לבנק על מנת לוודא שבזה מדובר, והפקידה, סליחה, הבנקאית הבכירה שטיפלה בנו אישרה שאין הדבר כתוב, ושזה בסדר גמור שזה לא כתוב. אם המחלקה המשפטית אישרה את תבנית המסמכים הזו, טענה הבנקאית, אז המסמך חתום וגמור. הסברנו לה שהטעות הזו מפרידה בינינו ובין מימוש התוכניות שלנו לשנתיים הקרובות, ויכולה גם לעלות לנו הרבה כסף. נו, אז מה?

הפעולה הסתבכה והחלטנו להשתמש בארטילריה כבדה, תוצרת כחול לבן, תוך העלאת רמת הדציבלים והסבר שאם היא תנתק עכשיו את השיחה, זו תהיה השיחה האחרונה שלנו לבנק. אחרי שעה הגיע בפקס המכתב המיוחל המאשר שהחשבון מתנהל בשקלים חדשים, ולא בלירה מצרית או בהט תאילנדי. לחיי האסרטיביות האגרסיבית.

סיום המבצע היה כאשר פוקסס הערעור לקונסוליה ומשם המשיכה השרשרת והערעור פוקסס לאיסטנבול, לפחות כך אנחנו מקוות. כעת נותר רק להמתין לתשובה המיוחלת. הימים עד הטיסה התקצרו ותשובה איין. הדרכונים בידינו התנחמנו, וגם כרטיסי הטיסה, אלו מקנים לנו אי של שפיות בים של אי וודאויות.

יומיים לפני הטיסה, ודממת אלחוט מהקונסוליה, תהינו מה יקרה אם נטוס בכל זאת, לשבוע-שבועיים כתיירות, לפחות כדי להרוויח את ההשתתפות שלי בכנס צעירי אירופה של התנועה המסורתית שעבדתי עליו מזה שלושה חודשים. התשובה למה יקרה כשננחת בלונדון הייתה 'תלוי את מי שואלים'. דני השותף הלונדוני שלנו שהוא עו"ד במקצועו טען שכיוון שלא עשינו שום דבר לא חוקי אין בעיה, סימפל אז דאט. ממקום העבודה ששלח אותנו לקבל ויזות עבודה קיבלנו הנחייה מפורשת לא לנסות ולהגיע מחשש לסיכון התהליך, האחראי עלי בתנועה המסורתית צייד אותי במכתב וגם מאמא שלי קיבלנו פתק שהיא מצפה שנתייצב לשולחן הסדר בפסח. החלטנו לא לקחת צ'אנס והגענו בבוקר הטיסה לקונסוליה בבנין המגדלור, בחיפוש אחר אור ירוק לעלייה למטוס בצורת אישור המסביר כי אנחנו בסטאטוס של מערערות על הסירוב, ואולי בשלב הזה גם מעורערות. "We don’t do those letters" ענתה הנציגה בפשטות, ואחרי שהיא ראתה את הדמעות הנגרות בעיני היא הגדילה לעשות והציעה כאות של מחווה טובה לנסות ולהתקשר לאיסטנבול. טו... טו... טו...

טפו....טפו.....טפו.... אין תשובה. עלינו שלב, התייעצות עם הקונסול שהמליץ גם הוא בחום לא לנסוע. הנציגה, שדווקא באמת ניסתה למצוא מוצא במערכת האטומה, הבטיחה לנסות שוב לתפוס את הטורקים והשאירה אותנו עם חומר למחשבה לארבע שעות הבאות לפני ההמראה הצפויה. התיישבנו בבית קפה סמוך וקיווינו שתתקשר. זה לא קרה עד היום. כך התחלתי במסע הודעות לכל האחראים והשותפים שאני לא עולה על טיסה ולא אוכל להגיע לכנס. אז למה זה אמא למה, זולגות הדמעות מעצמן? המשך יבוא.

מוסרי השכל:

  1. אי אפשר לשלוט בתחושה של חוסר וודאות אך אפשר להיזכר בדברים הוודאים בחיים שלך.
  2. כל עכבה לטובה – שמעתי את המשפט הזה רבות בימים האחרונים. אני לא בטוחה שהוא מועיל אך אני כן בטוחה שהוא לא מזיק.
  3. בנק הפועלים – למי הוא עובד? על מי הוא עובד? איך חוסר מקצועיות שכזה קורה בבנק הכי גדול במדינה? במסמך פשוט וסטנדרטי? ומה יכולה לעשות האזרחית הקטנה שאיבדה שעות על גבי שעות של עבודה, על כל המשתמע מכך ושהפסידה כרטיסי טיסה? ההצעות שלכם תתקבלנה בברכה.