שפע אינו זר ליהדות, ואין בו חטא. להפך, אבותינו, אברהם, יצחק ויעקב התברכו מפי אלוהים בעושר רב. גם זכויות קניין הן עיקרון מנחה ביהדות, אין זו בלבד שעשרת החוקים האלוהיים העיקריים כוללים את הדיבר "לא תגנוב", אלא אפילו את החמידה הם פוסלים. העושר, אומרים חכמינו, הוא ברכה מהאל, אבל אל לו ליהודי לשים לו את ההתעשרות למטרה.
גם "כלכלת אושר", כמו הכלכלה הקלאסית, גורסת שכסף זה חשוב, וגם כלכלני אושר קשורים קשר נאמן ואוהב לאייפון שלהם. מה שמבדיל את כלכלת האושר משאר תחומי הכלכלה הוא הפרופורציות. כבר מהשם ניתן ללמוד הרבה. למעשה, כלכלת אושר הוא לא שם מוצלח כלל. יש בו משהו שגורם לנו לדמיין כלכלנים מגודלי שיער משרטטים עקומות ביקוש לפרחים בוודסטוק. לכן בעולם החליפו את השם כלכלת אושר ב"כלכלת איכות חיים", והשם הזה משקף בדיוק את ההבדל ביחס לכלכלה הקלאסית.
הכלכלה הקלאסית שמה לעצמה למטרה לשאוף לרמת חיים חומרית גבוהה ככל האפשר, ואילו כלכלת אושר החליפה את המטרה במקסום איכות חיים למירב האנשים. איכות החיים תלויה גם ברמת החיים החומרית כמובן, אבל גם בדברים רבים אחרים.
איזו מדיניות כלכלית מעניקה לנו את איכות החיים שלה אנו ראויים? הכלכלנים למדו על איכות חיים ממומחי ה"פסיכולוגיה החיובית", תחום שהפנה את תשומת הלב מהעיסוק הפסיכולוגי המסורתי בפתולוגיה והפרעות נפשיות, ופנה לחפש את מקורות האושר והחוסן הנפשי בחיינו. כלכלני איכות חיים שאבו מתחום הפסיכולוגיה החיובית וחרתו על דגלם לממש את עקרונותיו ברמת המדיניות המשקית. אחד מאמצעי המדיניות הבולטים שכלכלת איכות חיים מקדמת הוא החזרת מדד התמ"ג והצמיחה למקומם הטבעי בספרי החשב הכללי, ומעבר למדידת קדמה כלכלית באמצעים של מדדי איכות חיים למיניהם.
תחום המדידה הוא קריטי בדרך לבחירת תחומי ההתמקדות של מקבלי ההחלטות. בעולם שבו הגדלת צריכת הסיגריות וגידול בממדי הפשע מגדילים את הצמיחה הנכספת, שר האוצר בהחלט לא יכול להרשות לעצמו להילחם בהם. בנוסף, כלכלת איכות חיים מתמקדת בהעצמת חיי קהילה, כלכלה מקומית וביטחון אישי, ומתמקדת בתחום הבריאות, גוף ונפש, וחיזוק הרפואה הציבורית והעבודה הסוציאלית. ובכל אלה כמובן מקבלים מעמד מרכזי גם התחומים המוכרים של חיזוק התחרותיות במשק, הבטחת תעסוקה והגדלת הפריון המשקי.
היהדות קדמה ל"פסיכולוגיה החיובית" בכמה אלפי שנים, ופיתחה פילוסופיה משלה על משמעות העושר והאושר: "איזהו עשיר השמח בחלקו, שנאמר יגיע כפיך, כי תאכל; אשריך, וטוב לך". אך ברמה היישומית, הכלכלה היהודית היא כלכלת אושר: העשייה היומיומית של היהודי נתבעת להיות קהילתית - בתפילה חייבים במניין, עבודת השדה כוללת תמיד השארת לקט, שכחה ופאה, למען עניי הקהילה, חברותא היא בסיס הלימוד המדרשי ומנוחת השבת היא מצווה גם לעבדים והשפחות כמו לאדונים.
כלכלני המחר לא זקוקים לפרקי אבות כדי לבנות את כלכלת המחר, אבל ככל הנראה משהו בתרבות שלנו קורא לנו לראות את העולם באור שונה. "ובטוב העולם נידון, והכל לפי רוב המעשה", עלינו לעצב קפיטליזם בריא, אנושי ובר קיימא.
הפוסט הזה נכתב על ידי רייצ'ל ברנר שלם (עם קצת עזרה ממני) שהיא גם דוקטורנטית לכלכלה ויועצת מדיניות כלכלית
התפרסם בהארץ לפני שבועיים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה