tag:blogger.com,1999:blog-71685547503622601272011-08-20T17:03:27.865+01:00Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.comBlogger241100tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-61028195566315954962011-03-13T21:56:00.006Z2011-03-13T22:38:00.458Z

דברים שאמרנו בבית הכנסת שלנו בטקס לכבוד אוריה: בשבת האחרונה זכינו להיות איתכם כאן, שתיים שהפכו לשלושה בשבוע החולף. את אותו יום מנוחה, החליפה במוצ"ש העבודה המשמעותית והמאומצת ביותר בחיינו ובבוקר יום ראשון היה יום הבריאה הפרטי שלנו, שהפך אותנו באחת, לאמהות. מאז אותה בריאה, כנגד בריאת העולם, נגמרה עבורנו ההבדלה בין אור לחושך ובן יום ולילה. ובדומה לבריאה הראשיתית נוצרה הבדלה בין קודש לחול. במבט

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-27688978386073736262011-03-13T17:21:00.010Z2011-03-13T21:51:44.759Z

Words we read in the name ceremony in our shul:We had the privilege to share last Shabbat with you. Two became three in the passing week. That day of rest was replaced in Motse-Shabes with the most meaningful and strenuous work of our lives and the morning of Sun-day became our private day of Briah, creation, and made us into mothers, at once. Since this creation, unlike in the creation of the

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-64911988772355374902010-09-10T17:39:00.008+01:002010-09-10T18:17:00.233+01:00

את הסיפור הזה שמעתי לראשונה לפני שנתיים מפי סיגל, חברה וקולגה חיפאית ששמעה אותו בעצמה. כבר אז הוקסמתי מפשטות המילים ועומק המחשבה, והחלטתי שאנסה ככל שאוכל לספר אותו ברבים (מומלץ לקרוא אותו תוך משחק תפקידים): בערב ראש השנה, בשעת ערב, נפגשו שני מקובלים ירושלמיים בעיר העתיקה. שואל רבי חיים: "ר' צבי, לאן אתה ממהר? ומה האבן הזו שאתה נושא מתחת למעילך?" עונה לו ר' צבי: "ר' חיים, אתה הרי יודע את מנהגי

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-91157539144377854942010-09-03T17:01:00.002+01:002010-09-03T17:06:02.754+01:00

After hearing so much about Marom Budapest from my marvelous colleague Eszter Susan I decided to come and explore it from a first hand. The Bankito Festivel (Jewstock) was additional excuse to come but not the first one. Looking back on my Hungarian’s experiences I realized that my two reasons were mixes together - the Bankito Festivel is one of the annual highlight events of Marom Budapest,

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-51786562205703759382010-08-16T12:03:00.005+01:002010-08-16T12:13:39.951+01:00

את הפעם הראשונה שביקרתי בכותל המערבי אני לא זוכרת. אולי זה היה עם כל המשפוחה במכונית עתיקה שעושה מאמץ יותר מכולנו לעלות לירושלים או אולי טיול בית הספר עם עוד מאה ומשהו ילדים זבי חוטם וצוות מורות שמנסות להשתלט על העניינים. מה שבטוח להתפלל לא התפללתי (את זה אני כן זוכרת) אבל כן דחפתי פתק לחריץ הכי גבוה שהגעתי אליו בבחינת "מה שלא יכול להזיק יכול רק להועיל". בביקורים הבאים שלי עמדתי מול קיר האבנים

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-39954254565680335292010-07-01T12:42:00.001+01:002010-07-03T12:59:53.983+01:00

הפעם האחרונה שיצאתי לטראק בן כמה ימים היה לפני כמעט שנתיים, בלוויית אחותי הצעירה וח"י קילוגרמים על הגב. אלו היום חמשת הימים הצפוניים של שביל חוצה ישראל, שהתחילו בסמיכות למושב בית הלל והסתיימו למרגלות המירון. מתישהו, בתקווה לפני הפנסיה, אני מתכננת להמשיך ולהדרים. הפעם הזו החלטנו ללכת בגדול ובסטייל. טראק בן שמונה ימים, ו- 156 ק"מ, במערב סקוטלנד, ארבעה חברים ומכונית אחת. הבחירה הטבעית, לחלקנו,

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-56038008795895108902010-06-02T12:35:00.001+01:002010-07-03T13:11:03.582+01:00

בזמן שעדיין מרגישים את האדוות מן הלחימה המאולצת שהתנהלה בים הישראלי, על גבי ספינת המשט הטורקי, והדי המלחמה התקשורתית שעקבו עדיין בשיאם, כאן, בממלכה המאוחדת נחגג חג הבנק. אף אנגלי ששאלתי (ושאלתי) עוד לא הצליח להסביר לי על מה ולמה החגיגה. נראה ששום סיבה לא באמת קיימת, אלא שהעיקר היה לפזר על גבי לוח השנה שמונה ימי שני שהם חופשה, ומאפשרים שמונה סופי שבוע ארוכים במיוחד . הזדמנות נפלאה לגיחה לוויקאנד

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-50259803756683452232010-04-12T11:17:00.000+01:002010-04-12T11:21:08.696+01:00

כאן בלונדון, קשה להרגיש את הענן שירד על המחנה היום, יום השואה. ענן שיוצר בארץ מרחב של שקט להקשיב לסיפורים של אלה שהיו 'שם' ובעבור זה סוגר את מקומות הבילוי והתרבות ופותח את הזיכרון הלאומי שלנו בטקס, בצפירה, בסרט החושף סיפור אישי ורדיו שלא מפסיק לשדר את השירים העצובים והיפים כל כך. יום השואה הלונדוני שלי הוא בעיקר פרטי. בבית. מחוברת לערוצי הטלוויזיה הישראליים, נרות זיכרון דולקים בפינה ואני חושבת

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-23754243392311171322010-03-08T07:41:00.001Z2010-08-18T17:23:37.742+01:00

למי שעוקב אחרי הסיפורים שלי וודאי הבחין בנימה אופטימית העולה מתוכם, בבחינת 'חייך אל העולם והוא יחייך אליך'. היום לא אשת בשורות אני, באתי להתלונן ולפרוק קצת את המועקה מהסיפור שמלווה אותי כבר שבועיים. ומעשה שהיה כך היה...... לפני שבועיים וחצי צלצל הנייד המשותף שלנו ועל הקו הייתה נציגה מהקונסוליה הבריטית בתל אביב, אישה בשלה בקארה אדמדם אופנתי, לפחות בלונדון, שביקשה בנימוס הבריטי שנסור למשרדים כדי

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-69214889960649616862010-02-03T05:32:00.001Z2010-08-18T17:20:40.959+01:00

"אח שלי, פנה את המירס", מכריז הכרוז ברכבת מת"א לחיפה ואצלי נמרח חיוך גדול. נראה לי שזה הביטוי המעודן ל"חדל קשקשת ברשת". רק אתמול עוד הייתי עטופה ברשמיות הלונדונית, בגינוני טקס שאני מבינה בקושי, בשפה שאני מבינה כמעט והנה עברו פחות מעשרים שעות מאז נחתנו בנתב"ג והתחושה שמלווה אותי היא שלא עזבנו מעולם. הכול מוכר, הכול כל כך 'שלי', אוהבת את הכול, את השמש שליטפה אותי בטיילת כשחיבקתי את אחותי הצעירה,

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-18411607287666075502010-01-11T10:22:00.002Z2010-09-20T11:55:01.266+01:00

בשבת האחרונה התארחתי במניין השוויוני של קהילת ניו-לונדון המסורתית ושיתפתי אותם במה שאני קוראת Tapas Judaism. אני רוצה לספר גם לכם ואני סקרנית לדעת מה אתם חושבים.משפט רקע: בשש שנים האחרונות אני עובדת עם צעירים יהודיים בארץ ובתפוצות מתוך רצון להניע כל אחד ואחת לקחת אחריות על הזהות היהודית שלו/ה.בחודשים האחרונים בלונדון, ובשנים האחרונות שבהן הכרתי את יהדות ארה"ב, שמתי לב שדור הצעירים בתפוצות שונה

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-76705641753366861972009-12-24T14:43:00.001Z2010-08-18T17:28:08.055+01:00

פתיתי השלג הראשונים לעונה, שירדו כאן השבוע, פגשו אותי בכיכר פיקדילי עם חיוך ענק של ילדה קטנה שהתפשט על לחיי הקפואות. כמו בסרט ההוא בו יו גרנט צועד בשוק של נוטינג היל בלונדון, עונות השנה מתחלפות תוך כדי ובסופן מחכה לו ג'וליה רוברטס. לי חיכו שתי חברות ישראליות לסיבוב גלריות מקומי. לא פחות טוב.יש משהו קסום בשלג שלפני הכריסמס, מחזה נדיר במושגים מקומיים, כי סוף סוף אפשר לראות מאיפה סטארבקס וכל יתר

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-75492504664221468742009-12-10T08:59:00.000Z2009-12-11T09:44:38.722Z

אני נזכרת שכילדה הייתי בוחרת להעמיד בחנוכיה מדי ערב נרות מכל הצבעים שבקופסה הכחולה. כולם היו באותו הגודל, דלקו למשך זמן מקביל ובכל זאת משהו בצבעוניות הזו היה מושך יותר, הנכיח והדגיש כל אחד מהם, ביחד ולחוד. בשבועיים האחרונים השתתפתי בשתי חוויות צבעוניות במיוחד, שהחזירו אותי להרהר בימים ההם, אבל בזמן הזה:25.11.09, לונדון, Thanks givingזה התחיל בבחור אמריקאי (בינתיים בלונדון), קתולי (אבל לא מאמין)

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-85169793664336250532009-11-29T21:25:00.000Z2009-11-29T21:51:19.213Z

בשבוע שעבר נסענו בפעם הראשונה לחו"ל מחו"ל, לחופשה מהחופש. התירוץ היה יום הולדת משפחתי והיעד – פריז. נסענו מלונדון ברכבת, ה-Eurostar, ותוך שעתיים ורבע הגענו. ממש כמו ברכבת מחיפה לבאר שבע, רק בלי החייל שנרדם לך על הכתף ולא נעים להזיז אותו כי אולי הוא חזר מאימון מפרך.אומרים שכשישראלי מגיע לפריז המילה הראשונה שיוצאת מפיו היא "ווואוו", קריאת השתאות ארוכה מהמימדים של העיר, מבנייני הפאר המעוטרים בטוב

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-31030053204668806812009-11-19T18:17:00.000Z2009-11-24T22:41:23.513Z

חודש כסלו חזר אלינו, מכיל בתוכו את החשיכה המתארכת מדי יום ובסופו גם הזמנה להפצת אור, לחגיגת חג האורים שלנו. בהחלט יש למה לחכות.ובינתיים ממושבי הזמני בגלות אני מצרפת שלושה סיפורי אור מקומיים, שחלקם מאירים גם את הלב:בשבועות האחרונים התחילו לצוץ כפטריות אחרי הגשם פרחי פרג מקרטון בדש החליפות הרבות שעולות וירודות בטיוב (=הרכבת התחתית). חשבתי לתומי שמדובר בקמפיין להגנת פרחי בר בסגנון "צא לנוף אך אל

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-51997750777172732312009-11-19T00:25:00.000Z2009-11-24T22:41:51.701Z

הדברים נכתבו באוקטובר 2009, בלונדון.רישמית אנחנו כבר 'אחרי החגים' אבל בפועל אנחנו תמיד 'בין החגים', והפעם ביום הזיכרון לרבין וכאן, בלונדון, לפני Halloween שנחגג בלילה האחרון של אוקטובר. המשותף לשני הימים הללו הוא שבעבר הלא רחוק הם לא היו על לוח השנה, עד הרצח בכיכר ועד היבוא של ‘shop till you drop’ מארה"ב בהתאמה.ביום השנה לרבין אנחנו נדרשים להתמודד עם זיכרון, לעצב אותו, להנחיל אותו לילדים שנולדו

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-17131128517600772082009-11-19T00:05:00.001Z2010-09-10T17:39:37.232+01:00

בחרתי לסיים את תפקידי בהלל חיפה אחרי זכות הראשונים שניתנה לי להקימו, ולהעניק לעצמי שנת שבתון. שנה בה אוכל לשבות מכל מלאכה, להתרענן ולבחור את האתגר הבא. עבורי זו גם שנת שמיטה בה אני משחררת ומרפה מהחלום שנקרא 'הלל חיפה', שגדל ובגר, ונותנת לאחרים להוביל אותו קדימה בבטחה. כצעד ראשון, ארזנו את עצמנו ללונדון לחודשים הקרובים והתחלנו במשימה לחפש בית בו נוכל להתארח בימים הראשונים לנחיתה.את העזרה הראשונה

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-73427305263372642932009-11-18T20:12:00.000Z2009-11-19T18:40:09.265Z

הדברים נכתבו בשנת השליחות שלי, בתשס"ה, במסגרת הסוכנות היהודית וארגון הלל העולמי באמהרסט, מאסצ'ואסט.זוכרים איך תמיד בפורים, כשהיינו ילדים, אחרי כמה שבועות של אביב אמיתי ירד גשם? ואיך זה תמיד שיבש לנו את כל החגיגות, המצעדים ברחובות והתחפושות התכסו בבוץ. אז הגירסה הניו-אינגלדית לגשם פורים הישראלי הוא שלג שהגיע אלינו אחרי כמה ימים של אביב מקומי. פתחנו את החגיגות בקריאת מגילת אסתר בעברית אמריקאית על

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-82503409284386533872009-11-18T20:01:00.000Z2009-11-19T18:45:02.194Z

הדברים נכתבו בשנת השליחות שלי, בתשס"ה, במסגרת הסוכנות היהודית וארגון הלל העולמי באמהרסט, מאסצ'ואסט.כבר אחרי שבת, אני יושבת ומנסה להעביר מחשבות וחוויות למילים, לנסות להבין את התקופה האחרונה שעברתי בארץ בחודש האחרון ואת החזרה לאמהרסט, מאסטוצ'סט. קבלת הפנים שחיכתה לי ברחוב היתה צוננת עם טמפרטורה הרבה מתחת לאפס ושלג שמחסה את הכל. החמימות הגיעה מההסקה המרכזית בדירה, מהצוות בהלל ומהסטודנטים שהיו ושלא

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-50151350021101713832009-11-18T19:46:00.000Z2009-11-19T18:46:32.499Z

הדברים נכתבו בשנת השליחות שלי, בתשס"ה, במסגרת הסוכנות היהודית וארגון הלל העולמי באמהרסט, מאסצ'ואסט. מתי בפעם האחרונה התלבטת איזו גרב לבחור בבוקר?אחרי הנצחון של RED SOX השבוע, נגמרו לי ההתלבטויות ועכשיו רק נשאר להחליט מה שמים בקלפי בשבוע הבא.למי שתוהה אם צריך לשכלל את מערך המיון ליוצאים לשליחות (אם אלו הדילמות בתפקיד) אחרי השורות הקודמות, אני רוצה להוסיף עוד גוונים לתמונה: בערב הניצחון של הרד סוקס

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-30254847303548542842009-11-16T14:15:00.000Z2009-11-19T18:45:47.260Z

הדברים נכתבו במסגרת נסיעה בתפקיד, מנהלת הלל חיפה, לארה"ב בדצמבר 2006.ביום שישי האחרון, הרבה לפני שהשמש החליטה לעלות, להביא עוד יום חדש ולקדם את ביאת המשיח, ארזתי את מטלטלי מצוידת בקילוגרמים של שוקולד ישראלי ועם כרטיס טיסה הלוך ושוב לאמריקה ביד - הגעתי לנתב"ג 2004. ה"תירוץ" הפעם הוא כנס המקצוענים של הלל העולמי שנערך אחת לשנה והזדמנות לחזק את קשרי הלל חיפה עם תורמים, תומכים ומקבילים בבוסטון.את שעות

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-24084672819815282612009-11-16T14:09:00.000Z2009-11-19T18:44:01.754Z

הדברים נכתבו בגיחה לארה"ב בספטמבר 2007. · מתיישבת במטוס, מנסה לחגור את חגורת הבטיחות לפי הוראות הדיילת הקפדנית. החגורה שלי כרוכה בציצית של השכן שלי. מה עלי לעשות? בשונה מטיסה קודמת שלי לאותו היעד, השכן לא התרגש מהבקשה המיוחדת שלי ל"התיר אסורים", ואף הפליג לעשות ולא קבע את הכרית האל-עלית כמחיצה ביננו לעת מזור. זה הרגע בו ידעתי מעל כל צל של ספק שאני על הטיסה הנכונה. · המטוס עוד רגע נוחת על המסלול

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-24635645838750217042009-11-16T14:06:00.000Z2009-11-19T18:43:22.373Z

הדברים נכתבו בגיחה לארה"ב בספטמבר 2007. אספתי לכבוד סוכות שלל חוויות מהנכר (אני יודעת שזו שנת שמיטה אבל אני עדיין אוספת ואוחזת), ואני שמחה להזמין אתכם להיות האושפיזין של סיפורי:יום לפני ערב יום כיפור, טיילתי בפארק פרוספקט בברוקלין ופדלתי בסירה באגם הרחב שמרכזו (בסירה כמו אלו בכנרת כשהיינו ילדות). השמש ליטפה בחום קרניה, העננים הצמריים שטו מלמעלה ולהשלים את התמונה הפסטורלית הזו היה רק חסר פרט אחד

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7168554750362260127.post-88884099618621103602009-11-16T13:39:00.001Z2010-09-10T17:38:28.348+01:00

הדברים נכתבו בגיחה לארה"ב בספטמבר 2007. לילה, תשע וחצי, הגשם בהפוגה לקראת הסיבוב הבא. נוסעת באוטובוס הבלתי נגמר מאמהרסט (עיירת השליחות שלי) לניו יורק סיטי. הנהג עוצר בפעם החמישית, בעיירה מקומית ואני מחליטה הפעם לרדת ולצוד לי קצת בייגל וקרים צ'ייז בסניף דאנקאן דונאצ' בתוך בתחנה. עם שקית מזון ביד, שמחה ורגועה חוזרת לאוטובוס ומי לא כאן.... מיכאל (השם הבדוי של הנהג האפרו אמריקני). הדופק עולה למרות

Inbar Bluzer Shalemhttp://www.blogger.com/profile/04156497110254429078noreply@blogger.com