אוריה חוגג היום שנה, וכאן כבר שנה לא כתבתי. אולי כי זו הייתה אחת השנים המטלטלות בחיי. נכון, עכשיו יש לי גם את הקלף המנצח לכל איחור, שינוי, ביטול – וזה כבר לא הפקקים. עכשיו, יש לי תינוק קטן. ואוריה לא לוקח את זה אישית. אז גם בעניין הבלוג אני יכולה להשתמש בטיעון הזה ולהגיד שלא היה לי זמן, כי אמא זו משרה מלאה. אגב, לא יכלו לסדר איזו תקופת חפיפה? אפילו אין הודעה רישמית של תחילת תפקיד. זה מתחיל, כשזה מתחיל, ועוד קוראים לזה לידה ספונטנית. מי כאן ספונטני? בטח לא אני.
חופשת לידה הוא עוד מונח משטה. זה נשמע כמו חופשת סמסטר, זו לא חופשה פשוט עבודה מסוג אחר. למעשה, חופשת לידה היא הכל פרט לחופשה.
לוקחת אוויר, עוצמת עיניים. מנסה להתחבר לאנרגיות טובות ולא להירדם בטעות. נתחיל במספרים:
365 ימים עברו מאז התרחש הנס הגדול הזה, בו נולדת. בריא ושלם. טפו טפו, חמסה חמסה. 363 לילות. כן, גם אותם סופרים, שכן הם מקוטעי שינה לרוב. 363 שזה שנה פחות שניים. כי בשני הלילות האחרונים קבעת שיא של עשר שעות רצופות! באמת אוריה, לא יכולתי לבקש מתנה מפנקת מזו ליום ההולדת שלך.
עוד מספר. 3.09 ק"ג משקל הלידה, שבינתיים שילשת. כנגד כל הטוענות שאתה כל כך רזה ולא אוכל כלום. אמרתי לכן גם אז, אני מאכילה אותך פעם אחת ביום. זה לא מספיק? בכלל זה קטע מאוד ישראלי, רק ישראלי, שהנתון הבא אחרי מין היילוד זה משקלו. את מי זה באמת מעניין? כבר מגיל כזה הילד מתחיל להצטער על ה- 200 גרם הנוספים בירכיים וזה מתכון בדוק להפרעות אכילה כשיגדל.
53 ס"מ אורך לידה והיום כבר 73. תחשבו איך זה מרגיש לגבוה כמעט ב- 40 אחוז בשנה אחת! כמו שיגידו בלונדון עוד מעט יותר מהר, יותר גבוה, יותר חזק.
אבל הדברים הגדולים באמת השנה הם רגעים שלא מכמתים למספרים. זו השנה שבה חייכתי הכי הרבה בחיים ומנגד הרגשתי לראשונה מה זה פחד מוות.שראיתי למול עיני איך חסר ישע הופך לאדם קטן דעתן ויכול.
בשעה זו, לפני שנה התחילו לי צירים. תשע שעות של חיבוק, חיבור וגם כאב. 9 שעות, 365 ימים, 3.09 ק"ג שהפכו ל-9, שני תאים שהפכו לנשמה אחת, אור גדול, אתה, אוריה. בן שלנו.
תודה על הזכות שאתה נותן לנו כל יום ללמוד איתך וממך.
אוהבת אותך כל כך. מזל טוב, גוזל.